הסכם שכר הסתדרות המורים: שינוי משמעותי בדרך!

הסכם שכר הסתדרות המורים: האם סוף סוף מישהו מתייחס לדינוזואר המפונק הזה?

אתם יודעים מה הם מורים? כן, זה המקצוע שהפך את רוב הילדים שלנו לראשי כמו עזים כשהם שואלים אם ייתכן שהשיעור יתפתח למשהו רציני יותר מהכנת פרויקטים ב"עבודה חקלאית" או מהדרכת את כיתת 7 ב"עקרונות הקוסנפט של גניבת מחברות". אבל האם מישהו באמת מתייחס לקשיים שלהם? והאם ההסכם האחרון שחתמו המורים עם הסתדרות המורים יכול לשפר את מצבם? במאמר הזה ננסה להסביר את מצב השכר, למה הוא כ"כ מסובך, ולמה צריך להבין את זה כדי להיאבק עבור השפעה אמיתית.

כמה חשוב שכר המורים? איזה פרצוף יעלה לזה?

כדי להבין את משמעות הסכמי השכר בין הסתדרות המורים למערכת החינוך, כדאי לשים לב למספר עובדות מפתיעות:

• שכר המורים בישראל נמוך יחסית למקצועות אחרים באוכלוסייה. זה לא סוד, אבל מישהו באמת מוכן ללכת לדיונים על זה? הבנתי שלא.
• שטח העבודה של המורים בעייתי. שעות העבודה שלהם עולות על השעות שהן מציינות, ולעיתים גם הדינמיקה הכיתתית מביאה להחמרה בעומס.
• קשה לתפוס את תהליך המשא ומתן. זה כמו ניסיון למכור דירה באינטרנט — הרבה קניות, הרבה אנשים, ולא ברור מי קונה מה.

אך האם השכר הוא באמת הנושא היחיד? מה על המשתנים האחרים?

בואו נתחיל מהעובדה שעד שמישהו לא ייקח אחריות על הדרך שאופן פעולה של הממשלה בתחום החינוך, השכר לא יהיה הנושא היחיד שצריך לדון בו. יש כאן מערכת שלמה שצריכה להיבנות מחדש:

• תמיכה פסיכולוגית – המורים הם ישויות חיות, לא רובוטים. הם צריכים עזרה נפשית לא פחות מאשר כספית.
• חומרי הלימוד – האם ספרי הלימוד לא יכולים לתמוך גם בשכר? האם לייעל את השיטות ללמידה לא יכול לשפר את חוויית הלימוד?
• חלוקת העומסים – השתתפות הורים בחלק מהשיעורים או בארגון אירועים זה רעיון נהדר. פחות עומס על המורה, יותר זמן להתמקד בביצוע.

איך ומתי התחיל ההסכם הנוכחי?

כמו כל דבר בחיים, ההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה. ההסכם הנוכחי, שנחתם בשנים האחרונות, נבחן בצורה רדודה על ידי הציבור. הוא נמשך כמה שנים, והמשא ומתן היה סוער כמו מחקר על דינוזואר לראשונה.

כמובן, כל מיני דברים נעשו כדי לנסות לשפר את תחום החינוך — האוצר טוען שהמורים חייבים להתמודד עם מציאות מרה, האיגוד מדגיש שאנחנו מצב בטיחותי בשיעורים, וכולם מכחישים כל קשר בין ההסכם לבין עליבת השכר.

מי שואלים? מה הבעיה בזה?

אם יש משהו שחשוב לזכור, זה שהציבור רוצה דברים פשוטים. האם מורים צריכים כסף? דאי! האם הם צריכים סיוע? בטח! האם אפשר למכור קצת מרץ כדי לשפר את רווחת הציבור במערכת?! או שצריך להתחיל לאכול עוגיות מתוך הצד?

מהם התנאים החדשים?

אז מה בדיוק כוללים התנאים החדשים? כמובן שצריך לבדוק האם הם טובים או לא:

• עליית שכר בסיסית, אך לא בסכומים שיעבירו את המורים לחוף אקזוטי — אבל אם יצליחו למשוך קיץ בתכנים של פרסים, מי יודע?!
• שיחות טובות יותר עם פיקוח – מישהו צריך לשקול שהפוליטיקאים לא נכנסים סביב השולחנות המורים כמו ידידון ביום טוב.

אבל מה קורה בפועל?

לאחר כל הדיבורים וההסכמים, בפועל, המורים משלמים דרך חינוכית. זה א עד ה. שאלו את עצמכם: היכן המורים שלנו? הם במערכת האנושית, וממה שאני רואה, הם מתקשים לסיים את היום בלי לעלות על יותר מדי תלמידים.

אז מה או מי יכול לשפר את המצב?

האמת היא שיש כמה פתרונות שאנחנו יכולים ליישם:

• שיתוף ציבורי – לא יזיק אם להורים תהיה מעורבות בתחום ההסכמים. הם צריכים לדעת מה קורה במערכת.
• מפגשים עם פוליטיקאים – להציע שיחות פתוחות עם המורים, כי מי יכול לתקן מה שלא בא לו?!
• מתן יכולות שילוביות – קורסים חדשים שיכולים למקסם את השפעתם של המורים.

מה עתידו של שכר המורים? סיכום תכל'ס!

בסופו של יום, השאלה היא האם השיפורים הקטנים הללו יכולים להשפיע? קשה לדעת. בשוק המשתנה, בו קיימת תחרות בין המורים והמוסדות השונים, תהיה זו משימה קשה בהחלט לשפר את השכר.

לא סביר שנראה שינויים דרמטיים בקרוב, ואם השינויים יקרו, זה יכול לקחת את הזמן שלו.

אז אם אתם הורים, תלמידים או סתם חובבי חינוך, תהיה לכם רצון ורצון לעזור. כי בלעדיכם, המורים לא יצליחו לצאת מהאדמה ששום אחד לא רוצה לחזור אליה.

לסיכום, כל עוד נמשיך לראות את המורים שלנו כאנשים בעלי ערך, השיפור יגיע מהמקומות הנכונים.