גלה את כל הסודות במאמר מסדר זיהוי

מסדר זיהוי: מה זה, איך זה עובד ולאן זה מוביל?

אם חשבתם שצפיה בסדרות משטרתיות זה הדבר הכי מעניין שראיתם – תחשבו שוב! כפי שאמרו חכמים, המציאות עולה על כל דמיון, ובפרט כשזה מגיע למסדרי זיהוי. אז מה אתם באמת יודעים על תהליכים כאלה? באיזה שלב כל זה קורה? ומעל לכל, כמה זה מצחיק? דאדא-עדו, ואני כאן לעשות לכם סדר.

מהו מסדר זיהוי ואיך זה עובד?

מסדר זיהוי, הידוע גם בשמות מגניבים אחרים כמו "טופס החיפוש של אמא" או "החיפוש אחרי מי ששכח איפה הנח את המפתחות", הוא תהליך שבו עדים נדרשים לזהות חשוד מתוך קבוצת אנשים, בדרך כלל לאחר שהמשטרה אספה מספיק ראיות כדי לדעת מי האדם הידוע לשמצה שיש לו חיבה למעשי פשע.

שלב 1: זיהוי המועמדים

לאחר שהפושע בסופו של דבר שוחרר מהמרפסת בליל האירועים (או בלילה שקט כשהשכנים ישנו), המשטרה מזמינה קבוצת בני אדם, לרוב חמישה עד שישה אנשים, שיראו אם אחד מהנוכחים יכול להתהדר בכינוי "הפושע". זה כמו ערב משחקי חברה, רק שהמילה "פושע" לא נמצאת בקלפים.

שלב 2: העדים מתכנסים

כשכולם מגיעים למסדר, הם מתיישבים בשקט, מקווים שהפושעים לא יעמדו לידם. בשלב הזה, זה הזמן של העד ללכת על הראש ולהודיע: "זה הוא! זה הוא!". אבל תחשבו על זה – מה יקרה אם יגידו את השם הלא נכון? "סליחה, אני התכוונתי לבן אדם שלידי. אולי הוא פשוט קצת דומה?"

כמה תובנות על מסדרי זיהוי: דברים שכדאי לדעת

• העדים יכולים לטעות: לפי מחקרים, מערכות של 50% מהעדים טועים בזיהוי, ונראה שתחושות האישיות שלהם הן רק עולם פנימי של הנמה במשטרת החלומות.
• מסדרים ישנים לא נעלמים: מחקרים הראו פערים גדולים בין מסדרים השונים, מה שמשאיר לנו את השאלה: האם באמת זו ההתחלה של סרט נוסף?
• אפשר להיעזר בטכנולוגיה: ככל שהעבר המשפטי מתקדם, גם טכנולוגיות חדשות כמו ניתוח פנים מתחילות לתפוס מקום ומשפיעות על הדרך בה מתקיימים מסדרי הזיהוי.

מתי מסדר זיהוי הוא מבצעי ולא סתם סדנה לאמנים?

כפי שאתם רואים, יש רגעים בחיים שלא יצליחו להיראות טוב, גם אם תלבשו את החולצה הכי יפה שלכם. במקרה של מסדר זיהוי, המצב הקשה הוא כאשר ישנה סלידה ברורה מהעדות או אם העד משכח מה קורה וגם איפה בדיוק הוא היה. כאן חשוב שתזכרו: זה לא שורף חיטה, זה שורף עדים! ועם כל האכזבות הטכנולוגיות, אנחנו ממתינים למסדרים פורצי הדרך.

והשאלות הנשאלות תמיד: מה קורה כאשר יש ספק?

אם העד לא זיהה את החשוד, הברווז מתמלא בירוק; כן, הייתי שואל אתכן על הקטע של חוקי ברט מימין לשמאל, אבל זה לפעם אחרת.

שאלות שלא מרפות

• מה קורה אם העד זיהה את הפושע שזכה בתחרות ברווזים? – כנראה שהוא היה מאוד שמח.
• מה יקרה אם העד זיהה את החשוד אבל הוא לא בשידוך? – חייך, והגיד כי זה היה מזל רע.
• האם משטרת ישראל משתמשת בטכנולוגיות מתקדמות? – בוקר טוב לכולם!

סיכום: לא כמו בסרטים

שיט, האם ככה זה? האם מסדרי זיהוי באמת הולכים לסגור את המעגל? בעצם, כשכל התהליך נמשך לערך כמו לעיסת מסטיק ממותק במיוחד, ולתפור את זה בפנים מוכרות לכולנו זו משימה לא פשוטה. מה לומדים מזה? שאי אפשר לבנות על כל עד, בטח לא אם הוא נמצא על גג קומה 10. נשמע לא טוב, לא?

אז בפעם הבאה שתשבו בכסאות בישיבה משפטית שמובע בהליך זיהוי, אל תשכחו: כל אחד יכול להיות פושע, אבל רק אתם יכולים להיות השופטים!

כי בסופו של דבר, כולנו יודעים שהמילוי של הטבלאות כרוך בהרבה הרבה יותר מאשר שמות שכתובים על דפי נייר. זה טבוע ב-DNA שלנו, ולהיות בעד החוק זו דרך חיים שלא עלינו רק רגליים שלא נרדמות!